שכן בבית משותף ישלם 12,000ש"ח פיצוי בגין רעש חזק מהמזגן שבדירתו - פסקדין

1.         סכסוך זה נוגע לבית משותף ברח' החשמונאים בהרצליה. הבית הוא בן שתי קומות, קומת קרקע וקומה ראשונה, ובכל קומה שתי דירות, סה"כ ארבע דירות בבית.

בקומת הקרקע מתגוררים, בדירה אחת - הנתבעים, ובדירה השניה - משפחת עדרי.

            בקומה הראשונה מתגוררים, בדירה אחת - התובעת, ובדירה השניה - משפחת כהן.

            דירת התובעת היא הדירה מעל לדירת הנתבעים.

            דירת כהן היא הדירה מעל לדירת עדרי.

            מלבד התובעת, כל בעלי הזכויות בבית הם חוכרים לדורות ממינהל מקרקעי ישראל. התובעת, לעומת זאת, גרה בדירה בשכירות בלתי מוגנת. המשכירה היא חברת עמידר.

2.         התובעת הגישה תובענה זו נגד הנתבעים בעילות רבות ושונות, וביניהן, הסגת גבול ברכוש המשותף, מטרד רעש, תקיפה, הוצאת לשון הרע, ועוד כהנה וכהנה.

            בסיכומיה צימצמה התובעת את עילותיה לשלש בלבד, ואלו הן: (א) השתלטות והסגת גבול ברכוש המשותף. (ב) רעש ממזגן. (ג) הוצאת לשון הרע. מכיון שכך, אדון רק בשלש עילות אלו, ולא בעילות אחרות, שהועלו בתביעה ובתצהיר העדות של התובעת, אך לא בסיכומיה ( ע"א 447/92 פד"י מט(2) 102, בעמ' 107 מול ו-ז).

            השתלטות והסגת גבול ברכוש המשותף

3.         התובעת טוענת כי הנתבעים קיבלו היתר בניה לעריכת שינויים בדירתם, אולם בפועל, בנו בחריגה מכפי שהותר להם, היינו בנו עד לגבול החלקה, וזאת תוך הפקעת חלקים ניכרים מהרכוש המשותף. יתר על כן, הם תחמו את השטח שהופקע, על ידי גדר ושער, והפכו את החצר המשותפת לחלק צמוד למעשה לדירתם. הנתבעים (לטענתה) מונעים ואוסרים את הכניסה לשטח התחום על ידי הגדר, באופן המונע מן התובעת ומדיירים אחרים לעשות שימוש ברכוש המשותף.

            הנתבעים טוענים כי התובעת היא שוכרת דירתה בשכירות שנתית בלתי מוגנת מעמידר, וכי הרכוש המשותף בבית אינו חלק מן המושכר של התובעת. לטענתם, כל בעלי הזכויות בבית, שהם חוכרים לדורות, יכולים להסכים ביניהם ככל העולה על רוחם בכל הנוגע לחלוקת השימוש ברכוש המשותף ביניהם, ואכן הוסכם ביניהם עוד לפני שנים רבות על אופן חלוקת השימוש ביניהם, והדבר היה ידוע לתובעת עת שכרה דירתה מעמידר.

4.         כאן ראוי לציין כי זוהי התביעה השלישית במספר המוגשת על ידי התובעת כנגד הנתבעים.

            התביעה הראשונה הוגשה על ידה בפני המפקח על רישום מקרקעין, נתניה, (תיק 146/95). כך גם התביעה השניה (תיק 136/01). בפסק הדין שנתן כב' המפקח יוסף כהן בתיק 146/95, הוא דן בשאלת מעמדה של התובעת, בשים לב לכך שאין היא בעלת דירה אלא שוכרת. וכך נאמר בפסק הדין, אשר דחה את תביעתה של התובעת:

"למפקח סמכות מקבילה לדון בהסגת גבול. אם מחזיק הדירה מטעם בעל הדירה הוא צד לסכסוך גם למפקח סמכות לדון. אולם בכל מקרה בעל הדירה הוא הצד שעליו להופיע בפני המפקח, והמחזיק מטעמו הוא בגדר נלווה.

התובעת שכרה דירה מעמידר, וזכויותיה נקבעות על פי חוזה זה. אם לדעת עמידר, שהיא בעלת הדירה, הנתבעים הם מסיגי גבול וכו', עמידר רשאית לתבוע אותם. מאידך, אם לתובעת טענות נגד עמידר בגין המושכר שעמידר השכירה לה, יכולה היא לתבוע את עמידר".

5.         תביעתה השניה של התובעת בפני המפקח (תיק 136/01) נמחקה על הסף. וכך קבע כב' המפקח, אפרים כהן, בהחלטתו בדבר מחיקת התביעה:

"מעיון בפסק הדין שניתן בתיק 146/95 ע"י כב' המפקח יוסף כהן מגלה כי טענה זו נבדקה כבר ע"י המפקח, והוא קבע במפורש בפסק הדין כי התובעת אינה אלא שוכרת של הדירה, ובתור שכזו, אין היא זכאית להגיש תביעה כנגד בעלי דירה אחרים, אלא אם כן בעלת הדירה, דהיינו חברת עמידר, תצטרף גם היא לתביעה. על אותה קביעה של המפקח לא הוגש ערעור, ובתביעה הנוכחית חזרה התובעת על אותה טעות והגישה את התביעה בלא שבעלת הדירה צורפה אליה כתובעת או כנתבעת ...

כמובן שהתובעת רשאית להגיש בביהמ"ש המוסמך תביעה בגין כל המטרדים והסגות הגבול שנגרמו לה לטענתה, משום שביהמ"ש איננו מוגבל לדון רק בטענות שבין בעלי דירות אלא רשאי ומוסמך לדון גם בתביעות של אנשים אחרים.

......